השבוע נשברתי. והתמוטטתי וקרסתי והוצאתי הכל.
והוא הקשיב וחיבק והיה פה . הוא שמר עליי ונתן לי להתפרק עליו ועזר לי להתפרק איתו.
קרסתי עליו והוא מאפס את הכל. הוא עוצר את השעון ואני נושמת עמוק. הוא נותן לי לעלות לאוויר ושומר עליי למעלה. הוא מוריד את המשקל הזה ממני ומטביע אותו בים.
הוא הלך היום ועכשיו אני במיטה חושבת מתי יחזור, וכמה המיטה ריקה וכל כך קשה לי להירדם בלי שהוא פה נושם עליי. להירדם לידו ולקום בבוקר ולהבין שהוא עדיין פה מרגיע אותי. הוא הגל שלי. כל הכובד נעלם כשהוא שומר עליי וכשהוא הולך אני נשארת עם המשקל והמשקל לא מרחם והוא מוסיף ריבית כי הוא היה בצד כמה זמן.
אני רוצה לצאת לשקיעה בים, לראות את הגלים נשברים לתוך עצמם וממשיכים להתמודד עם הכל. הים ממשיך הלאה, הוא נופל וקם כל פעם מחדש. הים רגוע ושקט, ואני לא .
אני דואגת וקשה לי. אני לא לבד אבל כשאנחנו רחוקים השלווה בורחת ממני. הוא הפינה הרגועה והמאושרת שלי.
הוא יודע עד כמה אני דפוקה, והוא אוהב אותי. הוא מקבל את מי שאני למרות שאני פגומה. אני רוצה לחיות איתו. ללכת לישון ולהתעורר כשהוא שלי. ולחזור הביתה כשאני יודעת שהוא שם מחכה לי.
אבל זה עוד רחוק. ואני נשברת כל פעם קצת יותר. אני נופלת וקורסת כל פעם מחדש וזה כואב יותר ויותר. ואני מתמוטטת ונשברת לרסיסים קטנים מאוד. וכל פעם שאני מנסה לקום ליום חדש אני קמה עם פחות כוח ממה שהיה לי, אני מאבדת כיוון ולא מצליחה לראות קדימה. ואז אני מחפשת עוד פינה. מצוף שישאיר אותי מעל הקרקע. עוד פיסת אוויר ועוד יום עד שהפינה הקבועה שלי תחזור אליי. שוב ושוב. והפעם קרסתי עליו ולא הייתי לבד והוא הקים אותי והתפרקנו ביחד.
;){kind=link}