מנסה למצוא את המקום הזה אצלך ולהבין, באמת להבין.
לפני כמה שבועות רבנו ואמרת שפחדת לאבד אותי, ולא אמרתי לך שאני זו שפחדה לאבד אותך. לאבד את כל מה שבנינו בשנתיים האחרונות ולאבד את עצמי.
איך אני אצליח להסביר את עצמי עכשיו? איך אני אצליח לקום ולהמשיך הלאה? איך אני אצליח להתמודד עם מה שבא ? איך אצליח לרצות להיות בלעדייך?
אתה שלי. כנראה אני לא אומרת את זה מספיק אבל אתה שלי. ואתה תפסת מקום שאף אחד לא תפס ולא ידעתי את זה לפנייך .לא ידעתי מה היה חסר לי. אבל עכשיו אני מבינה. ואני לא רוצה לאבד את זה. ואני מפחדת לשאול אותך עלינו, מפחדת להראות לך שאני שנייה אחת מליפול ולהתמוטט באמת.
והיום כששאלת לדעתי רק רציתי לדעת האם אתה רואה את העתיד שלנו או שאתה סתם רוצה לשמוע דעה נוספת.
יש לי כל כך הרבה ספקות ואני מפחדת להראות לך כמה שאני שבירה , מפחדת לתת לך לראות שאני מתפרקת , מפחדת להישבר מולך, מפחדת שהפחד שאוכל אותי מבפנים אמיתי , מפחדת שזו רק אני שמדמיינת את הבית שלנו.
התעוררתי בבהלה מחלום שהיה כל כך אמיתי, רציתי שהוא יהיה סיוט אבל הוא היה בדיוק מה שרציתי. ראיתי אותנו ביחד, מאוהבים ומאושרים. ראיתי אותנו על הספה מתרכבלים, ראיתי אותך שותה שוקו ואותי שותה תה, וראיתי אותך חוזר מיום עמוס ומחכה שאחבק אותך.
ואז התעוררתי כי נזכרתי בריב שהיה לנו, ונזכרתי בעיניים שלך, ובמבט המפוחד שלך, ובמילים שלך, נזכרתי שאמרת שאתה מפחד לאבד אותי, ואני מפחדת ממך. מפחדת לאבד אותך.
;){kind=link}