אחרי כל מה שעברתי עם אמא שלי,ועם עצמי, ועם האהבות הישנות, והתקיפות, הבטחתי לעצמי.. דיי צריך לקום ולהיות מאושרת.
ועבר הרבה זמן.. יותר מדי אפילו.. ומאז שהבטחתי לעצמי את זה שכחתי מזה.. שכחתי שזה מה שרציתי ושזה הדבר הנכון בשבילי.. שכחתי מי אני בכלל. שכחתי להיות שמחה, ולצחוק, שכחתי לחייך, שכחתי איך להישאר אופטימית וחזקה. פשוט נשברתי לאיזו תקופה.. ולא יודעת מה קרה היום, הוא שלח הודעה בשפה זרה וצחקתי ככ הרבה שנזכרתי באותה ההבטחה. נזכרתי שאני צריכה להיות מאושרת. שאני צריכה לתת לעצמי לשמוח ולחייך ולצחוק ולהנות.. שהחיים שלי הם שלי, והם על זמן קצוב כמו של כולנו ושהגיע הזמן לשמוח.
הוא הבנאדם שאני עושה איתו שטויות, הבנאדם שאני קופצת עליו מאחורה, ומועכת אותו בחיבוקים, הוא הבנאדם שאני רוצה שיתקיף אותי בנשיקות ושיחבק אותי כשכואב לי.. הוא זה שמרגיע אותי ..
אז מי אני כרגע? אני לא מי שהוא רואה, אני רק חלק מזה.. אני שכחתי מי שהייתי ונשארתי מי שהוא רואה, נשארתי מי שקופצת עליו ומציקה לו וזו שתמיד מתלוננת שחם לה כשהוא צמוד אליה ולא נותנת לו לזוז סנטימטר ימינה.. אני שכחתי מי הייתי לפני תקופה, שכחתי את השבורה שהייתי.. הוא משכיח ממני את הכאב ומכניס שם אושר. הוא עושה לי טוב. ואולי זו הסיבה שהתאהבתי בו. הוא גרם לי לשכוח תקופה אחרת, תקופה כואבת, הוא עוזר לי להחלים ולחייך. כשאני איתו אני מחייכת כי טוב לי ולא כי אני לא רוצה שאף אחד ידע שמבפנים כואב לי.
אני אוהבת אותו.
;){kind=link}