המשכת הלאה

מה הסיפור שלך? למה אתה ממשיך לשלוח לי הודעות? למה לעשות לי את זה? תן לי להמשיך בלעדייך..

אתה עזבת, עלית על מטוס ואפילו לא אמרת לי שלום. אתה היית פחדן וויתרת עלי.

אז עכשיו אין לך את הזכות להתחרט. אין לך זכות לשלוח לי הודעה שאתה מתגעגע, אין לך זכות לומר שלא סיפרתי לך מה שקורה לי בחיים, אתה עזבת.

אתה לקחת הכל ונסעת מפה, השארת אותי לבד, מחכה שתחזור.

וזהו, עברה כמעט שנה, מה חשבת? שאחכה לך בזרועות פתוחות שוב?

מה חשבת ? שלומר שאתה מתגעגע יעזור? שפתאום אשכח מה קרה ואחזור אחורה?

שכחת מי אני? אני לא שוכחת ולא סולחת

התכונה הכי טובה והכי גרועה בי, זוכר? 

די, תן לי להמשיך הלאה, ותמשיך הלאה בעצמך.

תמצא מישהי שתוכל להתאהב בה והיא בך..

אולי ככה האובססיה לקשר האידיאלי שאתה מחפש איתי תמצה את עצמה ותבין שאנחנו לא מתאימים זה לזו

ככ הרבה שנים ועוד לא קלטת שזה לא נועד בינינו? 

אחרי ככ הרבה זמן אתה צריך להמשיך הלאה, וגם אני. 

אני ממשיכה לאט לאט, אני כבר לא בוכה בלי סיבה כל לילה, אולי פעם ב..

אני חולמת יותר חלומות טובים ופחות כואבים

אני מתגעגעת לעבר פחות ומחכה לעתיד יותר

אני מתחרטת על פחות מאשר שהייתי..

אני אולי מפחדת כמו אז, אבל פחות מפחדת מלנסות משהו חדש

על דבר אחד אין לי זכות לכעוס כי לא סיפרתי לך שרק איתך ניסיתי אחרי שהוא נגע בי ככה. 

לא סיפרתי לך שאתה האחרון שנישק אותי כי רציתי, ולא סיפרתי לך שאתה האחרון שחיבק אותי והרגשתי בטוחה. 

אבל גם לא הספקתי כי עזבת בלי להיפרד ממני. 

פשוט עזבת, ופשוט שלחת הודעה שאתה במדינה זרה. מה ציפית? שאענה? אחרי שבוע שלא ענית לי? אחרי שבוע שלם שהשארתי לך הודעות וסיננת אותי? מה חשבת לעצמך שנעלמת? ולמה אתה חושב היום שזה שאתה מתחרט שעזבת משנה משהו כרגע? 

זה לא. אתה אמנם לא ידעת על עמדת הכוח שהייתה לך, והראתי לך תמיד עד כמה אני חזקה אבל אתה יודע שאני שבירה

אתה מכיר אותי, אתה יודע שקשה לי ככה.

אתה יודע מי אני. 

ובתוכך אתה יודע שאנחנו לא מתאימים, אז למה אנחנו ממשיכים להכאיב לעצמנו ככה? 

למה אנחנו לא מוותרים ונותנים אחד לשני להמשיך הלאה?

תמשיך הלאה, בשבילי.