"יש רגעים
שהכל נשבר בפנים
וכולם אומרים תפילות
ואני מלא קללות
אם יש גן עדן
או מקום מסתור עכשיו
חבקי אותי, את כאבי
וקחי אותי אליו"
כן, הלוואי והיה מקום כזה.
גן עדן שייקח ממני את כאבי וישאיר אותי מאושרת.
אומרים שהחיים מלאי עליות ומורדות, הגלגל תמיד מסתובב והכל קורה לטובה.
יש שאומרים שהחיים שלהם משעממים, הם לא יודעים עד כמה הם טועים..
לא זוכרת מתי בפעם האחרונה חיי היו משעממים, כמה אני רוצה את השיעמום הזה, את השגרה, את האושר היומיומי הזה.
החיים ממשיכים והזמן לא עומד מלכת והלוואי שהיה אחרת..
אני שונאת את הבוקר. בוקר אומר שיום חדש הגיע והתווסף לי עוד דבר להתמודד איתו.
חשבתי הרבה פעמים להיעלם, להגיד די ולברוח. לאבד את עצמי ולא לחזור אחורה.
אבל אני חלשה ולא מסוגלת לעזוב ולהשאיר אותם לבד.
כל יום הוא מלחמת עולם ולאט לאט אופסים כוחותיי ואין לי איפה לעצור כדי לחדש את מצבוריי, אני מותשת וחסרת אונים מול החיים המתקדמים.
הם חושבים שאני חזקה אך הם לא רואים אותי מבפנים שבורה לרסיסים.
הם חושבים שקל לי אך הם לא רואים את הדמעות שזולגות להן על לחיי כל לילה.
הם חושבים שזה לטובה אך הם לא יודעים עד כמה רע לי.
הם חושבים שאני בסדר אך הם לא רואים שאני כבר לא מצליחה להחזיק מעמד.
הלוואי והזמן יעצור וייתן לי עוד שנייה להתמודד עם היום שנגמר לפני שיגיע המחר.
;){kind=link}